איך מגיעים?

המפה לקוחה מתוך "מפת טיולים וסימון שבילים מס' 9 - מבואות ירושלים.עולים על כביש ירושלים-ת"א  ונוסעים לכיוון ירושלים (לירושלמים - לכיוון ת"א) עד מחלף שער הגיא. פונים דרומה ונוסעים דרומה לכיוון בית-שמש. בדרך עוברים ליד הישובים צרעה ואשתאול חולפים על-פני מנזר בית-ג'ימאל ונוסעים עד לצומת האלה. כאן משתרע ממזרח כל עמק האלה ,ממשיכים דרומה ואחרי שהכביש מתפתל ניתן להבחין מצד ימין  (מערב) בקבוצה של אבני מיל רומאיות. חמש אבני המיל האלו הן מהמאה השלישית לספירה, מימי הקיסר מרקוס אורליוס וחקוקים עליהם שמות הקיסר שבתקופות הונחה האבן ותאור למעשיו. ("...לקיסר לוקיוס ספטימוס סוורוס מנצח הערבים...").

משיכים דרומה וכשני ק"מ מדרום לישוב גבעת ישעיהו ובמקום שבו יש פניה ימינה לעבר מצפה משואה, ישנה גם פניה שמלאה   (מזרחה) לעבר חרבת מדרס וחרבת עתרי. ממשיכים עם הדרך הסלולה. במקום מסויים הופכת הדרך לדרך עפר  ובעקבות השילוט הנוח לעבר חרבת מדרס  

 חרבת מדרס

קק"ל הכשירה בחרבה מסלול מסודר בין כשעה וחצי הליכה קלילה העובר בשלל האתרים המעניינים שיש בחרבה. החרבה הינה למעשה שרידי ישוב, מערכות קבורה ומסתור של ישוב חקלאי שיושב החל בתקופה הברזל ב' (1000 לפנה"ס) ועד סוף התקופה הרומאית (המאה ה4- לספירה).

מהחניה של האתר, בה תוכלו למצוא גם שפע של שולחנות פיקניק בין עצי חרוב, נעלה בגבעה המתונה בשביל המסומן בסימון שבילים כחול. עד מהרה השביל מתפצל. ימינה מתחיל סימון שבילים ירוק, בו נחזור, ואנו נמשיך שמאלה עם הסימון הכחול. לאחר כ-4 דקות הליכה לערך, נגע לאטרקציה הראשונה של המסלול, מערת פעמון גדולה שמהדופן שלה מתחילה מערכת מחילות מסתור יפיפייה.

מערת פעמון נקראת כך על שם צורת הפעמון שלה. את מערת הפעמון התחילה לחפור מלמעלה למטה. מאחר ובאזור זה 3 המטרים העליון של האדמה הינם שכבה קשה הנקראת נארי, את הפתח העליון למערה חצבו כפתח צר, וברגע שעברו את השכבה הקשה והגיעו לקרטון הרך, הרחיבו את החציבה. חציבת מערות הפעמון הרבות הפזורות באזור הייתה ככל הנראה לכריית הקרטון אשר שימש כחומר בניה. בהמשך נראה כי היו למערות גם שימושים משניים נוספים כגון מגורים או אכסון. תקרת מערת הפעמון התמוטטה עם השנים.

מדופן מערת ניצבה מערכת מסתור יפה ומפותלת מתקופת מרד בר כוכבא. מערכת המסתור היא למעשה אוסף של חדרים לשימושים שונים אשר חוברו על ידי מחילות. ברוב החדרים ניתן לעמוד אך במילות שבין החדרים יש צורך לזחול על 4. מערכת המסתור שימשה את הלוחמים כמקלט בעת מצוקה וכבסיס תת קרקעי. באזור פזורות שפע של מערכות מסתור בהם ניתן למצוא גם מחסנים רבים למזון שמן ומים. המערה היא בטוחה לזחילה. המסלול הוא מעגלי ולוקח כ-20 דקות. חובה להצטייד בפנס ואסור להדליק נרות כדי לא לפגוע ולכלכך את מערכת המסתור. המסלול במערה הוא חד סטרי וחובה להתחיל מהפתח העליון שבדופן מערת הפעמון כדי לשמור על כיוון אחיד של זחילה.

לאחר הביקור במערכת המסתור, נמשיך עם השביל לראש הגבעה. את המסלול ילוו הפרחים הבאים: הכלנית, הנורית, הפרג הרקפת, עירית גדולה לוטם מרווני ולוטם שעיר, עצי אשחר ארץ ישראלי, אלת המסטיק, אלון מצוי, קטלב מצוי, עוזרר קוצני ועוד.

בראש הגבעה נגיע לפירמידה, מבנה גדול העשוי בצורת פירמידה העשוי מספר מדרגות. הפירמידה שימשה ככל הנראה כמצבת זיכרון לאנשים שנקברו מתחתיה. גובה הפירמידה הוא 5 מטרים והיא היחידה מסוגה בארץ. בערבית נקרא הקבר אלמנטאר - הצופה. בראש הגבעה ישנה תצפית יפיפייה על כל אזור שפלת יהודה.

מראש הגבעה נתחיל לרדת לצידה השני של הגבעה. בדרכנו נעבור ליד קיר אבני גזית (אבנים מסותתות) ככל הנראה שריד לבית כנסת עתיק. לאחר מספר דקות הליכה, נגיע לפיצול שבילים. השביל האדום הולך לעבר מצפה משואה וזו מסלול נחמד לאלו שרוצים להנות מעוד מספר ק"מ של הליכה. מומלץ במקרה זה להשאיר רכב נוסף במצפה משואה. אנו נבחר בסימון השבילים הירוק הממשיך לתחתית הגבעה ואשר מביא אותנו עד מהרבה למערת קבורה מרשימה.

מערת הקבורה היא מערכת קבר מפוארת חצובה בסלע שהכניסה אליה היתה דרך חצר ריבועית. למערה היו נכנסים מבעד לפתח שהדלת שלו היה אבן גולל – אבן שנעה על מסילה ואפשרה לסגור ולהגן על הקבר. בתוך הקבר שני חדרי קבורה. הקבורה נעשה על ידי קבורה ראשונית – קבר בו הונח הנפטר, וקבורה משנית, בה  לאחר מספר חודשים (שבהם הגופה נאכלה) הוציאו את העצמאות והניחו אותם הגלוסקמאות (ארונות קבורה קטנים). ניתן לראות כי אורך הגלוסקמה הוא כאורך עצם הירך, העצם הארוכה ביותר בגוף. בתוך חדרי המערה ניתן לראות את הגלוסקמאות.

מהמערה נמשיך עם השביל הירוק, עד שנגיע למערת קולומבריום. מערת הקולומבריום נראית כחורים רבים החצובים בסלע. השימוש בחורים אלו הביא לסוג מערות זה את שמן. קולמבה ביוונית היא יונה וקולומבריום – שובך יונים. החוקרים לא יודעים למה בוודאות שימוש הכוכים, אך נראה כי השימוש העיקרי היה השימוש בלשלשת של היונים כזבל אורגני. אולי אף נעשה שימוש בבשר היונים למאכל. אגדה יפה מספרת את סיפור הקולומבריום:

חרבת עתרי

חרבת עתרי, בדומה לחרבת מדרס הייתה גם היא כפר עתיק מימי בית שני ומעט לאחריו. הביקור בה הוא קצר ויפה מאוד עם שפע של שרידים המדגימים יפה את חיי הכפר בתקופה ההיא. מחרבת מדרס נחזור בחזרה למקום בו ירדנו לדרך העפר ונמשיך עם השילוט הברור, מזרחה עד לרחבת החנייה של חרבת עתרי

השם עתרי, אשר אינו מופיע עדיין במפות סימון השבילים, מקורו בחרס שנמצא באתר, חרס אשר שימש ככל הנראה כקבלה חקלאית. מרחבת החניה הולכים בשביל המסומן בירוק, לעבר הכפר אשר נמצא על ראש הגבעה. שיטוט בכפר יוביל אותנו בין מערת התבליטים, מערת חדר מסתור שהוסבה למערכת קבורה שבה 3 תאי קבורה מעוטרים. במהלך השיטוט נבחין בשלושה מקווי טהרה, המעידים על גודלו של היישוב היהודי בטרם נהרס בשנת 69 לספירה – במהלך המרד הגדול.

אחר כך התחדש הישוב ובמהלך ההכנות למרד בר כוכבא, 60 שנה מאוחר יותר התקינו בכפר מערכות מסתור ומערכת איסוף מים. בראש הגבעה ממש נבחין בקומפלקס גדול של מבנים,הכולל מקווה טהרה, מבנה ציבור גדול שאולי שימש כבית כנסת או מקום התכנסות, מערכת מסתור באחד מפתחיה נמצא בפינתו של מבנה הציבור הגדול ורובע מגורים מעט בהמשך ניתן להבחין בגת גדולה שבה ניתן להבחין במשטח הדריכה ובשקע לבורג המעיד על גת משוכללת ועל מרכזיות גידול הגפנים ליין בכלכלת היישוב.

את הטיול גם כאן ילוו צמחי השפלת הנמוכה. מעניין להבחין בצמח זלזלת הקנוקנות אשר פורח בלבן. צמח זה הינו טפיל הצמח על גבי עץ אחר וניזון מעץ זה. לבסוף יש פעמים שהוא אף הורג את העץ עליו וכך מביא מיתה לעצמו. בבחינת "כורת עת הענף עליו הוא יושב" 

גבעת התורמוסים

בחודשים מרץ אפריל, פורחים התורמוסים במלוא הדרם. מומלץ לקנח את הטיול בגבעת התורמוסים הסמוכה. לשם כך, יש לחזור בחזרה לכביש המגיע מצומת האלה  להמשיך צפונה כ-3 ק"מ עד לצומת האלה בה תחנת דלק. בצומך האלה לפנות ימינה (מזרחה) בכביש 375. לאחר כ-2 ק"מ נראה פניה ימינה] לדרך עפר המסומנת בסימון שבילים כחול. המובילה לגבעת התורמוסים (תל שוכה). פשוט להחנות את הרכב ולעלות לתל עם השביל הכחול. שימו לב כי התורמוס הוא פרח מוגן ואין לקטוף אותו.